מצב חירום

מצב חירום – הנשרים בישראל

כולם יודעים שהדרך הקלה והמהירה להגיע מקום למקום היא, כפי שכתוב בספר שמות, “על כנפי נשרים”, ולא בכדי. הנשר המקראי הוא דורס יום ישראלי גדול במיוחד. מוטת כנפיו מגיעה ליותר מ-2.5 מטרים! להביט בנשר דואה בשמיים זו אחת החוויות המפעימות והמרגשות ביותר. שלא לדבר על להביט בעשרות נשרים חגים באוויר.
הנשר טבוע עמוק בתודעה הישראלית והיהודית ונזכר, כאמור, גם במקורות. בקינתו של דוד המלך על שאול ויהונתן מזכיר דוד את הנשר: ” שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם, בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ, מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרו”. בימי דוד המלך עולם החי של ארץ ישראל היה שונה לגמרי. אריות ודובים הסתובבו כאן ובשמיים חגו להם מאות נשרים. האריות והדובים ניצודו כבר מזמן עד האחרון ונעלמו. והנשר? הנשר עדיין דואה בשמי ארצנו, תודות למאמצים כבירים להשאיר את אוכלוסייתו בחיים.
בוא נכיר תחילה את הנשר.
הנשר המקראי הוא דורס יום אוכל נבלות. הוא חי בישראל, אך תפוצתו גדולה הרבה יותר ומגיעה לאפריקה, לאסיה ולאירופה. בישראל הנשר הוא עוף יציב. הוא אינו נודד כמו עופות רבים אחרים שמגיעים לכאן בעונת הנדידה ועוזבים בזו שאחריה. הוא חי כאן כל השנה. אך גודלו העצום ומוטת כנפיו שמאפשרים לו לדאות כמעט ללא מאמץ למרחקים עצומים כשהוא משתמש בתרמיקות של זרמי אוויר חמים, מאפשרים לו לשוטט באזורינו, לצאת לגיחות אל המדינות השכנות לנו ולחזור.
הנשרים חיים במגוון רחב של בתי גידול. כמו למשל רמת הגולן. כולם זוכרים את מושבת הנשרים בגמלא שלצערנו “ירדה לאחרונה מגדולתה”. הם חיים גם באזור הים תיכוני כמו בכרמל, אך למעשה היום רוב הנשרים חיים באקלים המדברי של הנגב.
לנשר תפקיד חשוב מאוד במערכת האקולוגית. הוא מנקה אותה מפגרים. קיבתו של הנשר חומצית מאוד, ולכן הוא מסוגל לאכול בשר רקוב המכיל כבר רעלנים וחיידקים גורמי מחלות שעלולים להימצא בפגרים, כמו למשל חיידק האבולה. נשרים מסוגלים לאתר פגר על הקרקע גם ממרחק של 7 ק”מ באוויר. מה גם שכשנשר אחד מוצא פגר מיד מצטרפים אליו נשרים אחרים, עֹזניות ורחמים. נשרים שרואים מלמעלה ההתקבצות על הקרקע או מעוף של נשרים מעל הפגר ממהרים לגלוש מטה ולדרוש את חלקם בסעודה.
נשרים הם מונוגמיים. זוג נשרים נשאר שנים רבות ביחד, מקנן ומגדל גוזל אחד בכל שנה. שני ההורים דוגרים על הביצה בתורנות כמעט חודשיים עד שזו בוקעת. גם בגוזל שני ההורים מטפלים ביחד כשלושה חודשים עד שזה פורח מן הקן. קצב הריבוי האיטי של הנשרים ללא ספק לא מסייע לאוכלוסייתם לשרוד. הם יכולים לפצות על ביצה שנפלה מהקן, או נחמסה בהטלת ביצה חלופית, הנקראת ביצת מילואים. את היכולת הזו מנצלים שומרי הטבע כדי לתת לאוכלוסייה חיזוק נדרש, כפי שנראה בהמשך.
בעבר הנשר המקראי היה נפוץ מאוד בישראל. בשנת 1864 יצא הכומר האנגלי הנרי בייקר טריסטרם לתור את הארץ עם משלחת מדעית. כך הוא תיאר בספרו “מסע בארץ הקודש” את נחל עמוד: “זהו גיא צר, בין מתלולי אבן גיר גבוהים… בצוקים פעורות מערות בגבהים שונים, הרחק מכף רגלו של אדם, ובהן מוצאים מקלט בטוח מאות נשרים, פרסים אחדים, בזי צוקים ומיני עיט אחדים”.
מאז ביקר אצלנו טריסטרם עברו מעט יותר מ-150 שנה. פרסים כבר לא נראים יותר במחוזותינו, וגם מאות נשרים הם נוסטלגיה רחוקה. בהערכה מחודשת הוגדר לאחרונה מצבו של הנשר בארצנו ב”בסכנת הכחדה חמורה”. בשנת 2003 נאמד מספר הנשרים בארץ ב-460 פרטים. בשנת 2017 המספר כבר ירד ל- 180. ב-2019 נספרו בארץ 147 נשרים בלבד. 110 מהם בדרום הארץ ורק 37 בצפונה. בסך הכל היו בארץ 45 קינונים בשנת 2019.

בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת הנשרים החלו הולכים ומתמעטים בגלל כמה סיבות: חיות הבר שאת פגריהם אכלו הנשרים באופן טבעי הלכו והתמעטו. כמו כן, העלאת רמת התברואה והגברת הפיקוח הווטרינרי הביאה לצמצום פגרי הצאן והבקר שננטשו או הושלכו על ידי רועים ובוקרים בשטח.
עם הקמת תשתית החשמל, החלו הנשרים נפגעים כתוצאה מהתחשמלויות והתנגשויות בכבלי מתח גבוה. אם זה לא מספיק, אז אוכלוסיית הנשרים ספגה מכה קשה מאוד בשל הרעלות. נשרים אכלו פגרים שפוזר עליהם רעל. הרעל שפוזר לא כוון כלפי הנשרים כלל, אך גם לא היו עליו שלטי אזהרה והנשרים לא הבחינו שהם אוכלים פגר שיביא למותם. בשנת 2016 מתו כ-20 נשרים כתוצאה מהרעלות ובשנת 2019 מתו שמונה נשרים.
אם כל זה לא הספיק, אז לאחרונה קם איום חדש ומדאיג מאוד – טורבינות רוח. הטורבינות העצומות עם להבי הענק המסתובבים שלהן, 65 מטרים אורכן, הן בלתי נראות עבור עופות ועטלפים ומהוות איום משמעותי ביותר. מדאיגה במיוחד היא חוות הטורבינות שעתידה להיבנות בתל פארס שבגולן, בדיוק באזור שבו נשרי הגולן, או יותר נכון, מה שנשאר מהם, מסתובבים. החברה להגנת הטבע והספארי נזעקו מהאסון שעתיד להתרחש וניסו בכל הכוח לבטל את רוע הגזירה. החל מהחתמת אזרחים על התנגדויות לתוכנית הועדה לתשתיות לאומיות, ועד הגשת עתירה לבג”צ. למרבה הצער העתירה נדחתה והטורבינות אכן יבנו. המפעיל מחויב במשטר הפעלה שימנע פגיעה בנשרים ובבעלי כנף אחרים. ימים יגידו אם באמת יצליחו לשמור על הנשרים מהטורבינות, או שזה היה המסמר האחרון.

כיצד מצילים את הנשרים?

רשות הטבע והגנים הבינה כבר מזמן שללא התגייסות רצינית לעזרה, לאוכלוסיית הנשרים בישראל אין עתיד. לכן, ננקטים מגוון צעדים, חלקם דרסטיים על מנת לשקם את האוכלוסייה ולשמור על חיוניותה.
כפיצוי על המזון שאינו בנמצא, פוזרו ברחבי הארץ כ- 30 תחנות האכלה לנשרים. בתחנות מוגשים פגרים בטוחים לאכילה.
אוכלוסיית הנשרים זוכה לפיקוח צמוד. לרובם מוצמד תג כנף עם מספר, שמאפשר לעקוב אחריהם מרחוק, ולחלקם אף מוצמד משדר לווייני משאפשר לעקוב אחריהם בכל רגע נתון ולראות היכן הם נמצאים.
נשר ממושדר שנמצא באותה נקודה זמן רב מדי, מדליק נורה אדומה. מיד יוצאים פקחי רשות הטבע והגנים לאתר אותו ולבדוק את סיבת ההשתהות. כך למשל, אותרה ההרעלה האחרונה בה מצאו את מותם שמונה נשרים. למרבה המזל שני נשרים עוד היו חיים, ואחד מהם אף הגיע לבית החולים לחיות בר בספארי, טופל ושוחרר בחזרה אל הטבע.

לאחרונה, נוספה גם שמירה אקטיבית של מתנדבים על קינוני נשרים בכרמל. בעונת הקינון עומדים המתנדבים ממרחק בטוח ולא מטריד, צופים בקינון ובעיקר מונעים פעילות אנושית שעלולה להפריע לקינון, ושומרים ששום דבר לא יפריע לזוג לגדל גוזל נשר לתפארת.

גוזלים זו שמחה!

בנוסף לנשרים החיים בטבע בישראל, קיים גם גרעין רבייה של נשרים מקראיים שנמצא במספר מתקנים ברחבי הארץ, בגני חיות כמו הספארי וגן החיות התנ”כי, בחי-ברים וברמת הנדיב. גרעין הרבייה מהווה תגבור הכרחי לאוכלוסיית הנשרים בטבע. בשנת 2019 לדוגמא בקעו בגרעין הרבייה 11 נשרים שבעוד כשלוש שנים ישוחררו אל הטבע הישראלי.
כאן אנחנו גם חוזרים לביצת המילואים. כאמור, במידה והביצה הראשונה נחמסת, נופלת מהקן או נעלמת, הנקבה מטילה “ביצת מילואים” על מנת להבטיח את הרבייה בשנה זו.
תכונה זו מנוצת להגדלת אוכלוסיית הנשרים. שומרי הטבע “חומסים” את הביצה הראשונה מקניהם של הנשרים בגני החיות ובחי-ברים ואף בטבע לעיתים, ומעבירים אותה מיד להדגרה במדגרה בגן החיות התנ”כי או בחי-בר כרמל. כאמור, אז מטילים זוג הנשרים ביצה נוספת- ביצת מילואים. למעשה, גם ביצת המילואים נלקחת מהם ומועברת להדגרה. זאת על מנת להגדיל את סיכויי הבקיעה. הפעם במקומה מונחת בקן הנשרים ביצת דמה מגבס. הנשרים ממשיכים לדגור על ביצת הדמה ללא כל חשד. עם בקיעת הגוזלים במדגרה, עולה מטפל אמיץ אל הקן, ומחליף את ביצה הדמה בגוזל שזה עתה בקע. הגוזל מתקבל בהתרגשות על ידי שני הוריו שמיד מתחילים לטפל בו ולהאכיל אותו יחדיו במסירות רבה.
לפי שיטה זו, למחצית מהגוזלים אין הורים. לכן הם מגודלים על ידי בני אדם בשיטת גידול שמונעת החתמתם על בני אדם. את המזון מגישים להם באמצעות בובת ראש נשר, והם אינם נחשפים לבני אדם כלל. כשהם מתבגרים מעט הם חיים בכלובי אקלום הקרובים לנשרים בוגרים. בגיל 3 חודשים בערך, כשהם כבר מתחילים לאמן את הכנפיים לתעופה ומוכנים לפרוח מן הקן, מובאים הנשרים שגודלו בגני חיות ובחי-ברים לאקלום בחי בר כרמל או בגמלא, שם הם יבלו שלוש שנים עד שישוחררו אל הטבע הישראלי.

בשנת 2018 במבצע מורכב, יובאו ממדינות כמו ספרד וקפריסין כ- 30 נשרים על מנת להיות תגבור משמעותי לגרעין הרבייה הקיים. חלקם שוחררו אל הטבע הישראלי וחלקם נמצאים בגרעין הרבייה.
בשנת 2019 שוחררו אל הטבע הישראלי 13 נשרים ילידי גרעין הרבייה ו”עולים חדשים”. נאחל להם חיים בטוחים וחופשיים מכל סכנה.
לשמחתנו יש קבוצה נחושה במיוחד של גופים ששמו להם למטרה לשמור על נשרי ארצנו ומשקיעים מאמצים אדירים כדי להשאיר את הנשרים בשמיים.
בפעם הבאה שאתם מטיילים בכרמל, בגולן או בשדה בוקר, אל תשכחו להרים את הראש למעלה לשמים ולחפש את מלכי השמיים, הנשרים המופלאים.